פסק-דין בתיק ע"א 4702-05-09

השופט רון סוקול

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה, כב' השופטת כ. ג'דעון בת.א. 6293/04 (פסק דין מיום 25/3/09) ולפיו חויבה המערערת לשלם למשיבה פיצויים בגין נזקים שנגרמו לה בתאונת דרכים בסך של 697,277 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ובצירוף הוצאות ושכר טרחה. הערעור מופנה כנגד רכיבי הנזק השונים שנפסקו.

2.         המשיבה, ילידת 1983, נפגעה בתאונת דרכים מיום 20/10/03. התאונה אירעה כ-3 חודשים לאחר שהמשיבה סיימה את שירותה הצבאי. בתאונה נפגעה המשיבה בעיקר משברי זכוכית שפגעו בה באזור הפנים והצוואר, וכן מחבלות בצוואר ובלסת. למשיבה נגרמו חתכים עמוקים בצוואר בפנים ובחלל הפה. המשיבה פונתה לבית החולים רמב"ם, שם טופלה.

            במהלך הטיפול הרפואי נחבשה המשיבה בתחבושות לחץ עם רטיות סיליקון. לאחר שהתברר כי התפתחו אצלה דלקות היפר-טרופיות, קבלה המשיבה אף זריקת סטרואידים. המשיבה נזקקה גם לטיפול פיסיותרפי בגין החבלה בצוואר. ביום 19/10/06, כשלוש שנים לאחר התאונה, עברה המשיבה ניתוח להוצאת שברי זכוכית מצווארה.

            חשוב לציין כבר בשלב זה כי התאונה בה נפגעה המשיבה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לבטוח לאומי.

3.         על פי בקשת המשיבה מינה בית משפט קמא מומחים רפואיים לקביעת נכותה בעקבות התאונה. פרופ' שפיר, שמונה כמומחה רפואי בתחום הפלסטיקה קבע כי התאונה הותירה בפניה ובצווארה של המשיבה צלקות מכערות. המומחה ציין כי ניתן לשפר את מצבה בניתוחים נוספים, אולם בכל מקרה תיוותר המשיבה עם צלקות. המומחה הדגיש כי המשיבה תזדקק לאיפור כבד כדי להסתיר את הצלקות. המומחה העריך את נכותה של המשיבה בשיעור של 20% על פי סעיף 75(2)(ג) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956.

            המומחה ציין כי 5% מהנכות הינה תפקודית, בשל הפגיעה בשפתיה של המשיבה המפריעה לה לנגן.

            לגבי הניתוחים העתידיים ציין כי אם המשיבה תעבור את הניתוחים בהצלחה יהיה מקום להפחית כ-5% מהנכות. עלות הניתוחים הינה כ-15,000$ - 17,000$ במוסד פרטי.

4.         בית המשפט מינה את פרופ' וייל כמומחה בתחום הפסיכיאטרי להערכת נכותה של המשיבה בתחום הנפשי. פרופ' וייל הסיק כי נכותה של המשיבה בתחום הנפשי הינה בשיעור 10%, בשל התגובה הרגשית לאירוע התאונה ולצלקות. להערכתו תגובה זו מגבילה את התאמתה הסוציאלית ועל כן קבע את הנכות על פי סעיף 34(ב) לתקנות הביטוח הלאומי.

5.         המשיבה הגישה גם תביעה לקבלת גמלת נכות מהמוסד לביטוח לאומי. הוועדה הרפואית במוסד לביטוח לאומי קבעה כי למשיבה נותרה נכות פלסטית בשיעור 20%, אולם לא מצאה לקבוע לה כל נכות בתחום הנפשי.

6.         בפני בית משפט קמא חלקו הצדדים על שיעור הפיצויים המגיעים למשיבה, והמחלוקת העיקרית נגעה להפסדי שכרה. המשיבה טענה כי עובר לתאונה ניגנה בסקסופון והינה נגנית מובילה בתזמורת מקומית. כמו כן טענה כי נהגה להופיע מעת לעת כסולנית ועל כן היתה צפויה לה קריירה כנגנית. בשל הפציעה בשפתיה היא אינה יכולה לנגן. המשיבה טענה גם כי אף שהשתלבה בלימודים ובעבודה ככלכלנית, הרי שהפגיעות שהותירה בה התאונה גורמות לה הפסדי שכר, וכי אלמלא הפגיעות היתה עשויה להשתכר כפל השכר הממוצע במשק.

המערערת לעומתה טענה כי לאחר התאונה המשיכה המשיבה בלימודיה, סיימה את הלימודים באוניברסיטה, השתלבה בעבודה סטודנטיאלית במשרד ראש הממשלה ולאחר מכן ככלכלנית בחברת הי-טק.  על כן טענה המערערת כי למשיבה לא נגרמו כל הפסדי שכר.

            הצדדים חלקו גם על רכיבי נזק נוספים, כמו ההוצאות הרפואיות והאחרות בעבר ובעתיד וכדומה.

7.         בית משפט קמא קבע כי נכותה של המשיבה לא גרמה לה כל נכות תפקודית בתחום עבודתה ככלכלנית וכי לא צפויים להיגרם לה הפסדי שכר בתחום זה. עם זאת קיבל בית המשפט קמא כי הפגיעות בפניה ובשפתיה ימנעו מהמשיבה להמשיך ולעסוק בנגינה. בית המשפט סבר כי המשיבה יכלה לפתח קריירה בתחום הנגינה ומאחר וכיום היא מנועה מלנגן הינה זכאית לפיצוי על כל השכר אותו יכלה להשתכר בנגינה אלמלא התאונה.

8.         בשים לב לאמור פסק בין המשפט למשיבה פיצויים כדלקמן: בגין הנזק הלא ממוני 53,542 ש"ח; הפסדי השתכרות בעבר, 161,000 ש"ח; הפסדי השתכרות לעתיד בתחום הנגינה 450,000 ש"ח; הוצאות רפואיות לעבר 40,000 ש"ח, הוצאות רפואיות לעתיד, 180,000 ש"ח, עזרת צד ג' לעבר ולעתיד 100,000 ש"ח, הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד 100,000 ש"ח, ובסך הכול 1,084,542 ש"ח. לאחר ניכוי תשלום תכוף בסך של 7,900 ש"ח ותקבולי מל"ל בסך של 379,365ש"ח, נותר הסכום לפיצוי 697,277 ש"ח.

הערעור

9.         על פסק דינה של הערכאה הראשונה הוגש הערעור שבפנינו, במסגרתו טוענת המערערת כי יש להתערב בקביעות בית המשפט לעניין פסיקת הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד. בעניין זה, טוענת המערערת כי הואיל והתאונה בה נפגעה המשיבה הינה תאונת עבודה, הרי שכל ההוצאות מכוסות על ידי המוסד לביטוח לאומי.

            כן מבקשת המערערת כי נתערב בשיעור הפסדי השכר לעבר ולעתיד שנפסקו על ידי בית משפט קמא. לעניין זה טוענת המערערת כי בית משפט קמא קבע שלמשיבה לא יגרמו הפסדי שכר בעבודתה ככלכלנית. מאידך אין מקום לפסוק למערערת הפסדי שכר כנגנית, שכן לא הוכח כי יכלה לעבוד כנגנית במקביל ובנוסף לעבודתה ככלכלנית. עוד מעלה המערערת טענות כלליות בנוגע לשאר ראשי הנזק וטוענת כי בית המשפט פסק פיצויים בראשי הנזק השונים על "הצד הגבוה".

דיון והכרעה